שלום לכם,
זהו הטור הראשון מתוך 3 בו אבחן סוגיה מסוימת לגבי העונה שהסתיימה זה מכבר. הרעיון בטורים אלה הוא לבחון את אותן סוגיות בהיבט מספרי בלבד. את הניתוח האיכותי אני משאיר לכם הקוראים. יודגש כי מרבית העבודה היא ריכוז נתונים ותו לאו.
*
העונה הנוכחית של סטפן קרי הוכתרה כהיסטורית על ידי לא מעט אנשים. במהלך העונה טענתי לא פעם שמדובר על העונה הגדולה ביותר של שחקן במילניום הנוכחי.
בטור זה אבחן האם המספרים תומכים בטענה זו או סותרים אותה.
להלן הצגת הנתונים:
| עונה | שם השחקן | ממוצע נקודות | אחוז אפקטיבי מהשדה | אחוז מהעונשין | ממוצע כדורים חוזרים בהתקפה | ממוצע אסיסטים (יחס אסיסטים/איבודים) | ממוצע חטיפות | ממוצע חסימות | ניצחונות/הפסדים (שיעור הצלחה) | מדד PER (מקום בליגה) | בחירה לחמישיית הגנה כלשהי |
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| 2000/01 | אלן אייברסון | 31.1 | 44.7% | 81.4% | 3.8 (0.7) | 4.6 (1.4) | 2.5 | 0.3 | 21-50 (70.4%) | 24.0 (7) | - |
| 2001/02 | טים דאנקן | 25.5 | 50.8% | 79.9% | 12.7 (3.3) | 3.7 (1.2) | 0.7 | 2.5 | 24/58 (70.7%) | 27.0 (2) | 1 |
| 2002/03 | טים דאנקן | 23.3 | 51.5% | 71.0% | 12.9 (3.2) | 3.9 (1.3) | 0.7 | 2.9 | 21/60 (73.2%) | 26.46 (4-5) | 1 |
| 2003/04 | קווין גארנט | 24.2 | 50.2% | 79.1% | 13.9 (3.0) | 5.0 (1.9) | 1.5 | 2.2 | 24/58 (70.7%) | 29.50 (1) | 1 |
| 2004/05 | סטיב נאש | 15.5 | 55.7% | 88.7% | 3.3 (0.8) | 11.5 (3.5) | 1.0 | 0.1 | 15/60 (80.0%) | 22.04 (18) | - |
| 2005/06 | סטיב נאש | 18.8 | 58.3% | 92.1% | 4.2 (0.6) | 10.5 (3.3) | 0.8 | 0.2 | 25/54 (68.4%) | 23.29 (14) | - |
| 2006/07 | דריק נוביצקי | 24.6 | 52.9% | 90.4% | 8.9 (1.6) | 3.4 (1.6) | 0.7 | 0.8 | 14/64 (82.1%) | 27.70 (2) | - |
| 2007/08 | קובי בראיינט | 28.3 | 50.3% | 84.0% | 6.3 (1.1) | 5.4 (1.7) | 1.8 | 0.5 | 25/57 (69.5%) | 24.09 (7) | 1 |
| 2008/09 | לברון ג'יימס | 28.4 | 53.0% | 78.0% | 7.6 (1.3) | 7.2 (2.4) | 1.7 | 1.1 | 15/66 (81.5%) | 31.76 (1) | 1 |
| 2009/10 | לברון ג'יימס | 29.7 | 54.5% | 76.7% | 7.3 (0.9) | 8.6 (2.5) | 1.6 | 1.0 | 16/60 (78.9%) | 31.19 (1) | 1 |
| 2010/11 | דריק רוז | 25.0 | 48.5% | 85.8% | 4.1 (1.0) | 7.7 (2.3) | 1.0 | 0.6 | 19/62 (76.5%) | 23.62 (9) | - |
| 2011/12 | לברון ג'יימס | 27.1 | 55.4% | 77.1% | 7.9 (1.5) | 6.2 (1.8) | 1.9 | 0.8 | 17/45 (72.6%) | 30.80 (1) | 1 |
| 2012/13 | לברון ג'יימס | 26.8 | 60.3% | 75.3% | 8.0 (1.3) | 7.3 (2.4) | 1.7 | 0.9 | 15/61 (80.3%) | 31.67 (1) | 1 |
| 2013/14 | קווין דוראנט | 32.0 | 56.0% | 87.3% | 7.4 (0.7) | 5.5 (1.6) | 1.3 | 0.7 | 23/58 (71.6%) | 29.90 (1) | - |
| 2014/15 | סטפן קרי | 23.8 | 59.4% | 91.4% | 4.3 (0.7) | 7.7 (2.5) | 2.0 | 0.2 | 13/67 (83.8%) | 28.06 (3) | - |
| 2015/16 | סטפן קרי | 30.1 | 63.0% | 90.8% | 5.4 (0.9) | 6.7 (2.0) | 2.1 | 0.2 | 8/71 (89.9%) | 31.56 (1) | - |
הערות ומסקנות:
- כל הממוצעים בטבלה לעיל הם ממוצע למשחק.
- הואיל ומדד PER מחושב ביחס לממוצע בליגה, לא מצאתי לנכון לנרמל את שאר הערכים והמדד הוא השוואה מספרית סבירה.
- מצאתי לנכון לבצע את ההשוואה רק בין הזוכים בתואר ה-MVP ולא בין אלה שהציגו את הנתונים המספריים המרשימים ביותר, הואיל וחלוקת תואר ה-MVP ביצעה עבורי את החלוקה האיכותית, שאינני מעוניין לבצע בטור זה.
- אמנם התואר הרשמי טרם הוענק לסטפן קרי בגין עונת 2015/2016, אך אני מוכן לקחת את הסיכון ולפרסם טור זה טרם זכייתו.
- אמנם טרם הוכרז הזוכה בתואר שחקן ההגנה וכן הבחירות לחמישיות ההגנה, אך אני מוכן לקחת את הסיכון ולפרסם טור זה תחת ההנחה שקרי לא נבחר לאף אחד מהנ"ל.
- סוגיית נתונים לדקה – ישנם לא מעט אנשים אשר עושים שימוש במניפולציה של נתונים לדקת משחק. אינני בטוח בהכרח שבהינתן משחק ספציפי הנתונים האבסולוטיים היו גבוהים יותר אם מספר הדקות היה עולה (ואם אתבקש אסביר בתגובות), אבל מוכן לקבל את ההנחה שעל פי רוב זה אכן כך, כלומר הן עבור נתונים חיוביים והן עבור נתונים שליליים. אני אפילו מוכן לקבל בהיבט של תקופה ואף עונה שלמה שסיכוי סביר ששחקן ששיחק 8 דקות ממוצע למשחק היה משיג מספרים אבסולוטיים טובים יותר אילו היה משחק 15 דקות ממוצע למשחק. לעומת זאת, כשמדובר על שחקנים שמשחקים 30 דקות ומעלה, אני כופר לחלוטין בשתי הנחות שגויות לטעמי: א. שמירה על יעילות – על פי רוב, ככל שמספר הדקות גדל היעילות יורדת, ומשום מה נוטים להתעלם מזה. מדובר על תפוקה שולית פוחתת. ב. עונה שלמה – בהיבט של עונה שלמה אין שום סיבה סבירה להניח שהנתונים היו דומים בהינתן ממוצע דקות גבוה יותר. אין לדעת איך היו משפיעות פציעות ו/או עייפות. צריך גם לקחת בחשבון שהגנטיקה של קארים עבדול ג'אבר אינה כמו הגנטיקה של קווין דוראנט, שמועד יותר לפציעות, ולכן אין שום סיבה לנרמל אותם לפי מספר דקות ולהניח שזה משקף משהו שניתן ללמוד ממנו.
- העונה של קרי מרשימה בכל קנה מידה. מדובר על עונה פנטסטית והיסטורית. ברם, מבחינה מספרית, לא ניתן לומר באופן חד משמעי שאינו משתמע לשתי פנים שזו העונה הטובה ביותר של שחקן במילניום הנוכחי. העונה הנוכחית של קרי היא אחת מ-5 עונות במילניום הנוכחי שחוצות את רף ה-30 במדד PER. ה-4 האחרות שייכות ללברון ג'יימס. ואם נביט בשתי העונות בהן ג'יימס השיג מדד PER טוב מהנוכחי של קרי, ניווכח שקרי קולע יותר ובאופן יעיל יותר, וכן חוטף יותר, אך ג'יימס משיג יותר כדורים חוזרים – הן בהגנה והן בהתקפה, מוסר יותר אסיסטים ביחס אסיסטים/איבודים טוב יותר וחוסם יותר. קרי השיג מאזן עונתי עדיף, אך לברון, בכל אחת מעונות ה-MVP, גם נבחר לחמישיית ההגנה, ולא ניתן להתעלם מהצטיינות בשני צדי המגרש. לסיכום, מבחינה מספרית, אינני יודע לומר מהי העונה הטובה ביותר במילניום הנוכחי, אך אני יודע לומר שישנו לכל הפחות עוד שחקן אחד עם קייס לא רע בכלל מול קרי, ולא ניתן להכריע ללא כחל ושרק.
שבת שלום.
טוב שחזרת.
רק אומר שלא תמיד ה MVP הנבחר הוא הבנאדם הנכון.
תודה על הפוסט.
מסכים עם כל מילה.
רק רציתי לציין שההדגשה של ממוצע נקודות שגוי, דוראנט עם 32 גבוה מה31.1 של אייברסון
אתה צודק וזה יתוקן. תודה.
בבקשה, ניטפיקינק מועיל זה אחד התחביבים שלי
טור טוב, למרות שכמו שאמרת רק מדבר במספרים.
אני חושב שהעובדה שהוא קבע באופן אישי שיאים מטורפים שלא ישברו בעוד עשרות שנים בתחום הקליעה, ושקבוצתו שברה שיא שלא ישבר גם עוד עשרות שנים ואולי לעולם לא במספר הנצחונות, היא זו שעומדת לטובתו.
חסר לי ברשימה מעומד רציני לתואר השחקן עם העונה הדומיננטית ביותר במילניום הנוכחי –
שאקיל אוניל, עונת 99/00:
ציון PER של 30.6, 29.7 נקודות למשחק ב-57.4% אפקטיבי, 13.6 רב', 3.8 אס', 3 חס'.
שאקיל באותה עונה היה אחד השחקנים הדומיננטיים ביותר שראתה הליגה, והוא גם נבחר לחמישייה ההגנה השנייה.
זו לא בחירה קלה, לבחור בעונה הדומיננטית ביותר, כאשר לכל אחד מה-3 יש "קייס" רציני.
עונת 1999/2000 היתה במילניום הקודם, שהסתיים ביום 31/12/2000 (כפי שהשנה הראשונה הסתיימה ביום 31/12/01, כך השנה ה-2000 הסתיימה ביום 31/12/2000), ולכן לא ראיתי לנכון לכלול אותה בדיון על המילניום הנוכחי 🙂
יש לך טעות יסודית: המילניום הנוכחי התחיל עם תחילת שנת האלפיים, כששהקילומר השלישי מתחיל מיד אחרי שמלאו 2,000 מטריםוהסנטימטר הראשון לאחר שמלאו אלפיים מטרים שייך לקילומטר השלישי, כך 1 בינואר 2000 שייך כבר למילניום השלישי.
מעניין שאומר את זה אדם בשם קרמר. ניומן צריך לשמוע על כך.
לא ידידי. אתה טועה. הספירה של מרחק מתחילה ב0 והספירה הנוצרית ב1.1.1. לפיכך, ההשוואה שלך בין הדברים חוטאת למציאות. שבת שלום 🙂
מתן אתה כמובן צודק. הטעות הנפוצה נובעת מכך שאנשים חושבים שמכיוון שיש שנת 2000 (וגם 1000), אז יש גם שנת 0.
לא כך הדבר – 0 היא נקודת זמן ולא שנה.
לראות את סטיב נאש ברשימה ולצחוק
לראות אותו פעמיים ולבכות ,לבכות חזק
אם מדד ה- 40 50 90 הוא מדד לאיכות,
אז למה לשחקן עם הכי הרבה עונות שכאלו אין מקום ברשימה?
נאש 4 פעמים, בירד – פעמיים, אחרים – אין אחד עם יותר מעונה אחת כזו.
עונה של 45 50 90 יש רק לנאש ולקרי.
ואולי הנקודה המשמעותית ביותר – אין עוד קלע ברמה הזאת שניהל משחק כמו נאש.
(היחיד עם 40 50 90 ויותר מ-10 אסיסטים למשחק)
(אבל אז, כמו רבים מהמגיבים בפוסטים האחרונים אודות קובי, אני סובל ממחסור מורגש באובייקטיביות…)
(גילוי נאות – אני אוהד הסאנס, ונאש אחד מהשחקנים האהובים עליי)
ההרגשה של מומי שהוא תמיד הלך על בטוח
לא זרק ולא לקח על עצמו יותר מידיי
הוא פוינט גארד ענק אבל לא אם וי פי , בטח שלא פעמיים
למי הגיע MVP ב-2004/05 אם לא הוא? אולי דאנקן (20.3 נק', 11.1 ריב', 2.7 אס', 2.6 חס'). ב-2005/06 לדעתי הוא ראוי לפרס, גם בזכות ה-61 ניצחונות של הסאנס
משתתף בצערך.
תבכה כמה שאתה רוצה, האיש ייצר Wים וגם היה מסיים עם אליפות ב2007 אלמלא סיכול ממוקד של שופטים מושחתים.
ששש 🙁
טוב אני לא אובייקטיבי בכל מה שקשור לנאש
תודה רבה!
+100
ברוכים השבים.
אני חושב שהעונה הזו בהחלט עונה יוצאת דופן לאם וי פי.
הנתון המדהים ביותר
זה ה 50,45,90 איני בטוח שהיה עוד אחד שעשה נתון זה.
ממה שהבנתי גם 50,40,90 עשו רק 6 לפניו ואף אחד לא עשה זאת כשזרק יותר שלשות מסלי 2 (היה אמור לפגוע ב 50 אחוז שדה) אף אחד לא עשה זאת כשנבחר למלך הסלים (סטיסטית לא אומר הרבה) אבל גם אף אחד לא עשה זאת (50,40,90 ) כשקלע 30 נק' לפחות למשחק (דוראנט ולארי בירד עמדו על 25 ).
אני בוודאי מסכים שיש עוד קריטריונים בבחירת האם וי פי….אך כשרואים גם את הסט' האישית הנדירה ואת ההצלחה הקבוצתית יוצאת הדופן נראה לי שתואר האם וי פי של האם וי פיים שייך לו.
עוד הערה.
בנ.ב.א נהוג לבחור את שחקן ההגנה .
אם הייתה בחירה לשחקן ההתקפה של העונה (לא אם וי פי שהוא מכלול )
אין בכלל חולק שזו העונה ההתקפית האפקטיבית ביותר של שחקן בליגה…אם מישהו חולק שינמק !
* לנאש הייתה עונה של 90, 47, 50
* לארי בירד קלע בעונה אחת של 90, 40, 50 29.9 נק' למשחק ובעונה שנייה 28.1 נק' למשחק.
* דוראנט קלע 28.1 נק' למשחק בעונת ה-90, 40, 50 שלו.
אני מסכים שהתקפית, ובטוח בכל הנוגע לקליעה – לא הייתה עונה שכזו.
קרי הצליח לעשות את מה שקלעים גדולים אחרים לא הצליחו לעשות –
ליצור סביבו גרוויטציה כזו שגורמת להגנת היריבה להתמקד בו בכל רגע בו הוא על המגרש.
זו דומיננטיות שבמילניום הנוכחי רק שאקיל ולברון הצליחו ליצור.
לגבי הנתונים לדקה:
מדד ה PER ידוע כמדד שמטיב עם מי שזורק הרבה גם באחוזים נמוכים יחסית. כל עוד קולעים ב 30 וקצת אחוזים (נדמה לי שזה המספר אבל אני צריך לבדוק סופית) המדד עולה. זאת אומרת שהנתון הזה סביר להניח שכן היה עולה אם קארי היה משחק יותר גם אם היעילות שלו היתה יורדת. חשוב לזכור את זה כי לדעתי זה הופך את ה PER לאינדיקטור בעייתי כשבוחנים שחקן.
המדד הכי מרשים של קארי העונה זה ה TS ומכיוון שזה האינדיקטור הכי חשוב לדעתי (אני מוכן לגבות את זה במספרים אם צריך) אני מחשיב את העונה הזאת בתור העונה ההתקפית הכי טובה בתקופה המודרנית.
אוקיי. קראתי קצת יותר לעומק והתגובה שלי על ה PER שגויה. הטעות מקורה מספר של דוויד בארי.
לגבי ההתקפה של קרי – ראיתי הגדרה יפה: ג"ס הפסיקה לשחק לכיוון הסל והתחילה לשחק לכיוון קרי, כי המיקום שלו ביחס לסל נהיה לא ממש רלוונטי.
אין ספק שקרי שחקן התקפה ענק והיסטורי שמשנה את חוקי התקפה אבל הוא לא נותן הרבה בהגנה, עם כל הכבוד. מה שגארנט, שאקיל, דאנקן ולברון עשו הוא שלוש דרגות מעליו, בסקלה לוגריתמית.
סוף סוף קול של היגיון 🙂
לא ממש כשחקן גורם לקבוצה לעבוד קשה מאד בהגנה אז אותה קבוצת הגנה תגיע להתקפה בדקות ההכרעה עיפה.
גף ואן גאנדי בניו יורק מול שיקגו עם מייקל בשיאו הדגים זאת יפה בעזרת לטראל ספריוול ושות קריתומפסון גרין ושות מעיפים מאד את קבוצת ההגנה מולם.
ממפיס בעונה שעברה לאחר מספר משחקים מאד התעיפה כנל יוסטון
https://youtu.be/gsKCyNvnt7k
שבת שלום.
לדעתי העונה המודרנית הכי טובה של שחקן ובהפרש גדול.
העניין עם הדק' מאוד משמעותי, הוא מאפשר ללוינגסטון או שחקן אחר לצבור סטט'.
נניח שאותם שחקנים משיגים אותם ממוצעים, אבל אחד משחק 3 דק' פחות, זה מאפשר עוד 3 דק' לקבוצה לצבור נק', אסט' וכ"ו.
קארי לא שיחק ב17 או 18 רבעים אחרונים של משחקים אותם הוא גמר ב3 רבעים, זה סטט' מאפשר מנוחה לכל הקבוצה והשחקנים, מה גם שבגלל שהמשחקים היו גמורים, אפשר להמר שהוא היה יכול גם לשפר סטט' מסתם להסתובב על הפרקט מבלי יותר מדי להתאמץ.
בנוסף, אלו המספרים הרגילים, יש את המספרים היותר מתקדמים :
למשל, מאיזה מרחק ממוצע מחוץ לפרימטר ההגנה מתחילה לשמור אותו ?
אסיסט הוקי
כמה נק' האסיסטים שווים בפועל (אני מניח שאסיסט של קארי שווה יותר נק' מאסיסט של לברון)
האחוזים של קארי בקלאץ' ? (באיזה שיטת חישוב שלא נבחר)
ועוד כל מיני נתונים שאפשר לחשוב עליהם
ריבאונד הגנה זה אוברייטד. הרבה פעמים מדובר על תוח שהיה נול ממילא בידיים שלשחקן מקבוצת ההגנה, בנוסף ריבאונד לא יכול להיו שווה ערך לאסיסט, כי אסיסט משמע 2 או 3 ואפילו 4 נק' בטוחות, ואילו ריבאונד הוא רק פוזשן.
אני באמת חושב שקארי צריך להיות PG בחמישית הגנה כלשהיא, אין לי את זה במספרים, זה על סמך התרשמות.
סליחה על בלאגן…לילה לבן..
תודה על התגובה. מצד אחד הוא מאשר לאחרים לצבור סטט' בזמן הזה, מצד שני זה לא הוא עושה אותם. ברור שעדיף ששחקן יצבור 30 נק' ב-10 דק' מאשר ב-30 דק' (תחת הנחת אחוזים זהים), אבל זה שהוא צבר 10 נק' ב-10 דק' לא אומר שיצבור 30 נק' ב-30 דק'. רוצה לומר שאפשר להסתכל על הדק', אני לא מתנגד לזה, אלא לנרמול.
בגלל זה ציינתי בנפרד את כמות הכ"ח בהתקפה.
אבל מספרית הוא מאפשר לעוד נק' לעלות על הלוח, מה זה משנה איך ?
אותם שחקנים נותנים ב ד י ו ק אותה תפוקה, אבל אחד מאפשר עוד 3 דק' אסקטרה ליצירת נקודות.
זה נתון סטט' : 3 דק' בונוס…
נניח אחד משחק 40 דק' וקולע 40 נק' לעומת השני שקולע גם 40 נק' אבל ב דקה, (ועוד באחוזים יותר טובים)… מה יותר טוב לקבוצה ?
בנוסף חברו לקבוצה, מקבל ערך יותר גבוה, מה שנותן לו יותר תחושת בטחון שייכות וחיבור לקבוצה.
אז בובאן מריאנוביץ הוא הטוב ביותר. יש לו נתונים פסיכיים פר דקה והוא גם אפשר לכל השאר לנצח כמעט 70 משחקים.
נו באמת…
אגב, מתן, אם כבר מיעוט הדק' של דאנקן (העונה הרבה בגלל הגיל, אבל גם בגלל השיטה והאופי של דאנקן) מאפשר לשחקן כמו בובאן באמת לקבל דק' ולהשתפר ולהגיע לנתונים הפסיכיים האלו..
קארי מאוד דומה לדאנקן בקטע הזה, הוא מבין את החשיבות של החמישיה ה 2 והשחקנים המחליפים.
הדבר הבא לפי דעתי בכדורסל הוא 2 חמישיות כמעט שוות באיכותן ובדק' המשחק, גם כדי להוריד עומסים (אלא אם יקצרו את הליגה) וגם כדי שהשחקנים המשלימים יהיו יותר מחוברים לקבוצה ולשיטה.
לפי התגובה הזו אולי באמת עדיף שתחזור לנוח מהכתיבה?
כמות השניות הממוצעת שקארי אוחז בכדור בהתקפה מסודרת ?
אם הכדור היה יוצא מהיד של סטוקטון, כמו קארי, הוא היה מסיים עם כמות אסיסטים נמוכה משמעותית.
כל דיון בלי לנרמל את הנתונים לדקות משחק לוקה בחסר . נכון – 3 או 5 דקות משחק אצל רול פלייר אינן רלוונטיות . אבל אצל כוכבים שמשחקים 30 דקות ויותר חייבים להסתכל על נתונים לדקת משחק.
נתוני היוסג' ( USAGE ) לדקה אצל סטף מראים חד משמעית שהעונה הרגילה שהוא נתן השנה היא ללא תקדים , והיא העונה הגדולה אי פעם של שחקן NBA מאז שיש מדידות דומות להיום ( לא יודע מה היה אצל ווילט בסיקסטיז ) .
האם סטף השחקן הגדול אי פעם ? כמובן שלא . הוא רחוק מזה . בשביל זה צריך שושלת – על פני כמה עונות . את מקומו המדוייק ברשימת הגדולים נדע רק בעוד 3 או 4 שנים לפחות .
אם השתמע בצורה כלשהי שעסקתי בגדולתו ההיסטורית של קרי, אז עשיתי משהו לא נכון וזו לא היתה הכוונה. יהיה מספיק זמן לעסוק גם בזה 🙂
אתה מתעלם מנקודה משמעותית שמתן העלה:
תפוקה שולית פוחתת.
אבל אני מסכים שנתוני הקליעה שלו הם חסרי תקדים.
למה USAGE גבוה מראה משהו לטובת קרי?
תפוקה שולית פוחתת היא מושג כלכלי . היא צריכה הוכחה על המגרש . ברוב הפעמים שקרי נאלץ לעלות למגרש לקראת סוף המשחק ( כי הפער הצטמצם באופן כזה שג"ס יכלה להפסיד ), הוא נתן בדקות הסיום הצגות .
אם הוא היה משחק בשביל שיאים , הוא היה קובע נתונים פסיכיים הרבה יותר בקליעת נקודות למשחק ובמדדים כמו PER .
השאלה האם היה נותן את אותן הצגות אם באופן קבוע היה משחק את הרבע האחרון. או אם היה משחק בשביל השיאים היה נפצע במחזור 15. לעולם לא נוכל לדעת את התשובות על השאלות האלה וכל הספקולציות בסגנון זה יפות באותה המידה, והיא נמוכה מאד.
מעבר לזה שייתכן מאד שמאזן הקבוצה היה נפגע בשל כך או שהאחוזים היו יורדים.
צריך גם לזכור שסטף מוביל את הליגה במספר החטחפות למשחק וגם ב"אסיסטים לאסיסטים למשחק" .
צ"ל החטיפות למשחק .
מזל שתיקנת…. שעה אני מתדיין עם אשתי מה זה חטחפות….
חשבנו על חתך בפות אבל אמרתי לה שאין סיכוי שהתכוונת לזה 🙂
אפרופו "מתדיין עם אשתי"-
התדיינו כל הלילה,
היה דיון מדהים.
את שטחת טענותייך
באותות ובמופתים.
התדיינו כל הלילה,
לא תמיד ראינו עין בעין.
לך בבוקר קצת צרב,
ולי עד עכשיו כואב עדיין.
גם אני מתדיין עם אשתי – כשהיא מסכימה.
סטפן קארי אף פעם לא יהיה השחקן הכי טוב אי פעם כי אין דבר כזה.
אבל הוא כן שיחק את רמת המשחק הכי גבוהה ששוחקה. סובייקטיבית, ולדעתי גם אובייקטיבית.
ואם היו נותנים לו 4 ו 5 נק' על הטווחים שהוא יורה מהם זה בכלל לא היה ניתן לויכוח.
בחינה מדוקדקת של הנתונים מראה שהעונה שלו היא ללא ספק בצמרת הגבוהה, אבל לא ברמה שאפשר נחרצות לקבוע "העונה הכי גדולה של שחקן".
העונות של ג'ורדן 91', קארים 71' (לדעתי) מציבות את הרף עבור עונות שכוללות דומיננטיות התקפית והגנתית.
זו בחינה מדוקדקת של נתונים ישנים. אתה יכול לומר לי כמה אססט' הוקי היה לג'ורדן ? או כמה ריווח הוא יצר אומאיפה ההגנה התחילנ לשמור אותו ?
ועוד הרבה נתונים..
הפרש הדק' ביניהם הוא משמעותי, וזה מאוד משמעותי..
אם קארי גומר משחקים בשלושה רבעים הוא מאפשר לקבוצה שלמה לנוח. ומעלה את החשיבות של החמישיה שנייה שצוברת דק' ובטחון, מה שג'ורדן כמעט לא עשה. גם את זה אפשר למדוד סטט'.
סתם דוגמא : אסיסט של קארי בוודאות, מבלי לבדוק, שווה הרבה יותר נקודות מאסיסט של ג'ורדן.
אבל אחרי בדיקה –
אסיסט של לברון שווה 2.51 נק',
אסיסט של קרי שווה 2.35 נק'.
לפי איזו עונה ?
העונה שהסתיימה לפני 2 דקות.
וזה אומר שהוא מוסר בודאות מסירות יותר איכותיות לקליעה או שהוא מחייב שחקנים יותר לזרוק כי אין להם ברירה? אולי שבאחת מהקבוצות יש קלעי גדול בדיוק במצבים כאלה? אולי שהקבוצות בנויות ומשחקות אחרת?
זה לא אומר אף אחד מהדברים הנ"ל.
זה אומר שהוא עדיין אחד השחקנים שמצטיינים בלגרום להגנה לקרוס לצבע, ולנצל כל פתח שההגנה נותנת על מנת למצוא שחקן חופשי לשלשה.
"מחייב שחקנים לזרוק כי אין להם ברירה"???
כל קלעי הקבוצה משפרים את אחוזי הקליעה שלהם משמעותית כשהם משחקים ליד לברון.
אני משוכנע שאין קלעי ב-NBA שמתלונן שגורמים לו לזרוק יותר מדי…
ודרך אגב, לקליבלנד ללא לברון (בשנתיים האחרונות) יש מאזן של 3 ניצחונות מ-14 משחקים. רק ללייקרס ולסיקסרס מאזן גרוע יותר.
המשפט המצוטט לא היה נגד לברון. זו הצעה כללית לאופציה למספר האסיסטים הגבוה (משהו בסגנון – מקבלים את הכדור עם מעט מאוד שניות להתקפה), בדיוק כמו האחד על הקלעי הגדול (ג'יי.אר אחלה והכל, אבל הוא לא משנה משחק ברמה שכזו). זה היה ניסיון להבין מה בדיוק מנסים להגיד בעזרת הנתון הזה ואיך מתייחסים לסגנונות שונים בעזרתו.
וכן, המאזן הזה יכול לשחק לטובת לברון. או לרעתו. איך שתבחר להבין אותו.
לא שזה כזה קריטי, אבל אני מודה שהנתון של שווי אסיסט של לברון גדול משל קארי, הפתיע אותי, והייתי רוצה לזה אישוש נוסף.. סמיילי
בכל מקרה אני בטוח שיש נתון סטט' אחר שמסביר את זה, והוא נעלם מעיניי כרגע…
אז עכשיו, אחרי שחיפשתי קצת על הנתון הזה, הבנתי שבפשט, הוא אומר בעצם מי מסר יותר לקליעות לשלוש (שנכנסו). לא יותר הגיוני ששחקן שנכנס פנימה ומוציא החוצה יהיו יותר כאלו משחקן שחורך את כל הקו האחורי ומדי פעם נכנס?
כן, וזה כי קליבלנד יחסית כבדה, אך עם קלעי 3 טובים ולכן אני מניח שלברון יעדיף להוציא החוצה ללאב מאשר לנגרים בצבע, בעוד שגולדן קבוצה מאוזנת גם בפנים וגם בחוץ.
לידיעתך: קרי לא הראשון למסור הוקי אסיסט!
זה שלא מדדו סטטיסטיקות מתקדמות בתקופות מוקדמות יותר, זה לרעתם של חלק מהשחקנים הגדולים. לדוגמה:
קארים. אתה יודע כמה מהאסיסטים של מג'יק ווורת'י הם הוקי אסיסט של קארים?
לא מדדו את זה ב-85', אבל מספיק לצפות במשחקי הפיינלס של אותה עונה, ולהבין שהסטטיסטיקות המתקדמות היו מיטיבות עם שחקנים דוגמתו.
דוגמה נוספת היא בארקלי, שתרומתו ההתקפית גדולה בהרבה ממה שהסטטיסטיקות "הישנות" מראות.
ונקודה אחרונה – קרי נח רבעים שלמים – זה גם בגלל שהוא משחק בקבוצה מצוינת. אולי גם לגרין ולקליי מגיע קצת קרדית?
תוסיף את האקים לרשימה
יפה מאוד. עיני לא צרה בכל הגדולים.
אני כן טוען שאם נמשיך לחפש את ה MVP הבא לפי סטט' ישנות, אנו נחמיץ אותו.
לא ציפיתי שקארי יוביל בכל הקטגוריות, אבל אם מנסים לשקלל דברים שלא חושבים עליהם בדרך כלל, כמו יצירת ספייס, אפקט מנטלי על קבוצה שמקבלת 3 מהחצי או 3 שלשות רצוף, הקניית תחושת שייכות ודק' משחק לרכז המחליף, התעלות במשחקים מול קונטנדריות, וכ"ו, אז לי בכל אופן אין ספק שזו העונה הרגילה הכי גדולה שראיתי משחקן
ברור שגם לשאר השחקנים יש יד בדבר, אבל אני זוכר טוב מאוד את הרבעים שקארי החליט לגמור משחק ולנוח.
יפה ציינת שהנתונים האובייקטיבים לא מציירים את כל התמונה….
פוסט מעניין
הבן השחור מעלה נקודה חשובה והיא שהרבה מאוד ממה שקרי עשה העונה אינו בא לידי ביטוי בסטטיסטיקות המוצגות כאן. למעשה לחלק מהדברים שהוא עושה עדיין אין סטטיסטיקות שמישהו יודע לייצר.
ולחשוב שדווקא היום מייקל ג'יי פוקס לא עונה לי להודעות 🙂
אתה יודע מה זה בשבילו להקליד הודעה? 🙂
יש אצל שחקני פרנצייז את הנטייה להיות אובר דומיננטיים. בגלל החוסר שלי בידע על שחקנים ששיחקו לפני עידן קובי לא אדבר עליהם, אבל הדבר הקשה ביותר לטעמי אצל שחקנים מובילים הוא לא להפר את ההרמוניה הקבוצתית, בכך שהם הופכים למשפיעים מדי על קבוצותיהם ולא מאפשרים לסגל ולקבוצה שתחתיהם לפרוח. סטף קרי היה כזה עד שהגיע סטיב קר ושינה את המערכת וצורת המחשבה של הקבוצה.לא עוד בידודים אלא משחק קבוצתי שמבליט את היכולות הייחודיות של קרי. קוואי לאונרד הוא עוד דוגמא לפרנצייז שגדל מתוך קבוצה ואני טוען שאלה שחקני העל שעלינו להעריץ ולא את כל דוראנט וווטסברוק ולברון שאולי משחקים מדהים אבל הקבוצות שמתחתיהן לא איי איי איי
יש בזה הרבה מן האמת, רק צריך לקחת בחשבון שהם הרבה יותר תלויים במערכת. קאווי יכול להיות אדיר בס"א, אבל ספק אם יכל להביא את נ"א של העונה שעברה לפלייאוף, כפי שעשה דיוויס.
לברון ידע לקחת שחקנים דרג ד' ולגרום להם להיראות דרג ב'. דאנקן ידע לגרום לשחקנים דרג ב' לעשות את קפיצת המדרגה לדרג א', וזה יותר חשוב בשביל אליפות.
אתה אולי צודק באופן כללי אבל במקרה של לנארד לא, פשוט כי אם מחשבים את שני צדי המגרש הוא by far הכי טוב בליגה וברור ששחקן כזה ששומר בקלות את עמדות 2-4 ולרוב גם את 1 יכול לסחוב קבוצה לא פחות מקרי או לברון או דוראנט.
אחלה כתבה וההשוואה הזאת במקום, אבל המספר דקות, כפי שהבן השחור מחוץ לנישואים של סטוקטון כתב, משפיעה. כל ה-MVP's שהזכרת, מלבד סטף של שתי העונות האחרונות, שיחקו מעל 35 דקות במשחק (חוץ מנאש של 2004/05). קרי העונה עם 34.2.
אני מסכים איתך שהנרמול לא תמיד מתאים, אבל יכול להיות שההשוואה יותר במקום עם נתונים מתקדמים כמו reboud% (אחוז הריבאונדים שהשחקן השיג מסך כל האפשריים), assist ratio ו-trunover ratio (כמות אסיסטים פר 100 מהלכים ואיבודים פר 100 מהלכים) וכו'. שווה גם להכניס את ה-usage rate, מספר ההתקפות של השחקן שהסתיימו בידיו.
כן, יש פה נירמול מסויים (לאחוזים), אבל אני חושב שזה יותר אפקטיבי מלהשוות שחקן של 34 דקות לשחקן של 40 כמו לברון בחלק מהעונות MVP.
דרך אגב, מעניין לראות שמאז גארנט לא היה MVP ששיחק את כל ה-82 משחקים.
בגדול אתה צודק, אבל חובה לציין 2 נק':
נתון ה-PER (ששימש חלק מהמדד ההשוואתי להשוואה בטור) דווקא מוטה לטובת שחקן שמשחק פחות דקות (בגלל שהוא מתייחס ליעילות ולא לתפוקה, ושחקן שמשחק יותר מ-35 דקות סובל יותר מהתפוקה השולית הפוחתת)
בנוסף, נתון ה-PER מוטה לטובת שחקני ההתקפה (גארנט ודנקן בשיאם, קאווי העונה – כולם קיבלו ציון PER גבוה, אבל לא כזה שמתאר נאמנה את תרומתם האדירה להגנה)
ה-PER מאזן את המצב חלקית ואני מסכים איתך שהוא לא מדד אפקטיבי במיוחד, אני מעדיף את ה-BPM, WS או EFF (גם ה-value over replacement player עדיף). אין יותר מדי יעילות בלמדוד תרומה הגנתית לפי חטיפות וחסימות בלבד.
העיקר שמתן חזר לכתוב
+ 1
אני כבר מחכה לחלק השני, עם חשש מסוים, אבל מחכה 🙂
בקשר לחלק הראשון, מסכים, קרי הוא לא שחקן הגנה ברמות של האחרים, אבל בהתקפה הוא לדעתי עולה על כולם. לא היה דבר כזה.
1+
אם מוציאים מהרשימה את דאנקן, לרוברט הורי יש יותר אליפויות מכל השחקנים ברשימה.
צריכים לעשות MVP לפליאוף כי מה שלברון עשה בשנה שעברה זה לא משהו שקורה הרבה.
אה, צריך להוציא גם את קובי…
[…] לחלק הראשון: השוואה מספרית בין השחקנים המועילים ביותר (… […]
רק עכשיו קראתי, מעולה!
אגיע אל חלק ב' בהמשך